הדברת צרעה מזרחית

הצרעה המזרחית, הידועה גם בשם "דבור", היא מין של צרעה חברתית, הגדולה מבין הצרעות החיות בישראל. היא בולטת בצבעה החום-אדמדם עם פסים צהובים לרוחב הבטן וכתם צהוב על הראש. הצרעה המזרחית נחשבת למין פולש ומסוכנת, הן בשל עקיצותיה הכואבות והן בשל הנזק שהיא גורמת לדבורים, שהן חיוניות להאבקה. 

מאפיינים

גודל:

הפועלת מגיעה לאורך של כ-20 מ"מ, המלכה כ-23-25 מ"מ והזכר כ-22 מ"מ, מציין אתר למטייל בישראל. 

צבע:

גוף חום-אדמדם עם פסים צהובים לרוחב הבטן וכתם צהוב על הראש. 

קינים:

בדרך כלל מקננת באדמה, אך בקרבת האדם ניתן למצוא אותה גם במבנים כמו ארגזי תריסים, ארונות חשמל וסדקים בקירות. 

תזונה:

הבוגרים ניזונים בעיקר מצוף פרחים ופירות, בעוד הזחלים ניזונים מבשר חרקים שהבוגרות טורפות. 

התנהגות:

הצרעה המזרחית תוקפנית בעיקר כאשר היא מרגישה מאוימת או מגינה על הקן שלה. 

עקיצה:

העקיצה כואבת מאוד וגורמת לנפיחות ואדמומיות. בניגוד לדבורה, הצרעה המזרחית אינה מתה לאחר העקיצה ויכולה לעקוץ מספר פעמים, על פי ויקיפדיה. 

סכנות

עקיצות:

העקיצה עלולה לגרום לתגובות אלרגיות חמורות, כולל הלם אנפילקטי, אצל אנשים מסוימים. 

נזק לדבורים:

הצרעה המזרחית ניזונה מדבורים ומהווה מזיק לענף הכוורנות. 

התרבות והתפשטות:

הצרעה המזרחית נוטה להתרבות במהירות ולהתפשט לאזורים חדשים, מה שמגדיל את הסיכון לסביבה ולאדם. 

התמודדות

הדברה מקצועית:

במקרה של זיהוי קן צרעות מזרחיות, מומלץ לפנות למדביר מקצועי לטיפול והדברה. 

זהירות והימנעות:

יש להימנע מהתגרות בצרעות ולהימנע מגישה לקנים שלהן. 

הגנה:

יש לנקוט באמצעי זהירות בעת שהייה באזורים בהם יש צרעות מזרחיות, ולהימנע מלהשאיר מזון פתוח העלול למשוך אותן.